הגעת לגיל המעבר? אל תתייבשי

קיימים שני סוגי דמעות: כאלו המופרשות בתגובה לגירוי כדי להוציאו ודמעות המופרשות בקביעות (דוק הדמעות). הדמעות המופרשות בקביעות מצפות את העין החיצונית ותכולתן עשירה מאוד, והן מכילות בנוסף למים גם חומרי הזנה , מינרלים, נוגדנים ומולקולות המגנות מפני זיהומים. הדמעות בנויות משכבה רירית (המצמידה אותן לעין החיצונית), שכבה מימית (שהיא מרכיבן העיקרי ומכילה בנוסף למים גם את חומרי ההזנה), ושכבה שומנית (השכבה החיצונית אשר מונעת מהן להתאדות). הדמעות מתנקזות דרך פתחים קטנים הנמצאים בקצה העפעפיים וכך מתבצע שחלוף מתמיד שלהן והעין מוגנת באופן מתמיד.

אחד מגורמי הסיכון העיקריים והידועים לעין יבשה הוא הגיל המבוגר (מעל 50). עם העלייה בגיל נצפית ירידה בהפרשת הדמעות והיא מלווה לעתים בתהליכים דלקתיים בעין החיצונית ובשינוי בהרכב הדמעות. למשל, לעתים מתרחשים שינויים משמעותיים בבלוטות המיבומיאן - האחראיות על הפרשת השכבה השומנית של הדמעות – כגון חסימתן, ירידה בהפרשת השומנים ושינוי בהרכב השומנים. בעקבות זאת נוצר אידוי מוגבר של הדמעות, שכן במצב תקין השכבה השומנית של הדמעות מכסה על השכבה המימית וכך מונעת את אידויה.  לעתים קרובות נצפית בגיל מבוגר ירידה בהפרשת דמעות מבלוטות הדמעות, המלווים בתהליכים דלקתיים והצטלקות הצינוריות המובילים את הדמעות מהבלוטות (בעיקר אצל נשים), ואף שינוי בהרכב הדמעות.

כאמור, נשים הן בעלות סיכון מוגבר לעין היבשה,אחרי גיל 50 אך לעתים גם לפני כן. התסמונת מופיעה אצלן לעתים בזמן שינויים הורמונליים משמעותיים כגון הריון, הנקה, נטילת גלולות וגיל המעבר. כפי הנראה, תנודות בהורמונים כגון אנדרוגנים, אסטרוגנים, ופרוגסטרון משפיעות לרעה על מערכת ייצור הדמעות. ידוע כי בלוטות הדמעות ובלוטות המיבומיאן מכילות קולטנים להורמונים כגון אנדרוגן – שלו תפקיד בשפעול ייצור הדמעות. וכך, עם תחילת גיל המעבר למשל, כאשר רמת האנדרוגן יורדת, תיתכן פחות פעילות של הקולטנים, מה שישפיע על תהליך השפעול של ייצור הדמעות ועל הפרשתן מן מבלוטות המיבומיאן.

מחקרים מהעת האחרונה מדווחים כי תסמיני העין היבשה - כגון צריבה, גירוי, תחושת "חול" או "גרגירים" בעין, רגישות לאור, תנודות באיכות הראייה, תחושת עייפות, ורצון לעצום עיניים - מתבטאים קשה יותר אצל נשים, ולכן גם סבלן והפגיעה בתפקוד היומיומי (כגון קריאה, נהיגה, צפייה בטלוויזיה ועבודה מול מחשב) ובאיכות החיים חמורים יותר.

אז מה עושים?

הטיפול הנפוץ ביותר ליובש הוא הזלפה מקומית של תכשירים נגד עין יבשה: "דמעות מלאכותיות" או "תחליפי דמעות". על אף שטיפול זה לא מרפא את התופעה, הוא מקל את התסמינים וגם מקנה הגנה מסוימת לעין החיצונית מפני נזקים שנגרמים בשל היובש. קיימים סוגים שונים של תכשירים כאלו, והם צריכים להינתן בהתאם להפרעה הספציפית שקיימת בדמעות ולחומרת המצב. בנוסף, בשימוש מתמשך, חשוב להשתמש בתכשירים שאינם מכילים את החומר המשמר BAK  אשר הוכח כגורם לנזק לעין החיצונית.

ד"ר אירית ברקת היא מומחית לרפואת עיניים ומנתחת, רופאה בכירה ואחראית תחום קרנית במכון העיניים במרכז הרפואי שיבא ומרצה בכירה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב